יפן בעיני – מסע נשי נובמבר 2018

המסע ליפן

ביפן טיילתי לפני 30 שנים. התחלתי את המסע ההוא שנמשך שנה והיה יציאתי הראשונה מהארץ בהודו וחתמתי אותו ביפן. שתי מדינות שונות מאוד אחת מהשנייה ושונות מאוד מהמערב, בטח זה שלפני 30 שנים.

טיילתי ביפן בטרמפים, כיאה לבחורה צעירה שסיימה זה עתה את לימודיה באוניברסיטה, חרשתי את האי המרכזי והחלטתי אז שליפן שוב אשוב. היא מדינה אחרת לגמרי ומאוד מאוד מסקרנת. לפני שהגעתי ליפן טיילתי כעשרה חודשים עם בחורה שהכרתי בטיול ושהפכה להיות ברבות השנים חברתי הטובה, ציפי. דרכנו התפצלו בסידני, היא המשיכה לטייל באוסטרליה ואילו אני שמתי פעמיי ליפן.

מאז עברו שנים רבות, שתינו הקמנו משפחות, התפתחנו מקצועית, גרנו תקופות ארוכות בחו”ל, אני בארה”ב , ציפי בתאילנד. ציפי, מאז שסיימה את לימודיה באוניברסיטה עוסקת בתחום התיירות. היא עבדה במסגרות שונות כולל בחברה הגאוגרפית וצברה ניסיון רב בתחום.  כשחזרה מהשהות הארוכה במזרח החלה לתכנן טיולים באופן פרטני לאנשים המעוניינים בכך. כמי שאינה שוקדת על שמריה, מאתגרת את עצמה ומרחיבה את תחומי הידע שלה, יצאה ללימודי הדרכת קבוצות בחו”ל וישר החלה לתכנן ולבנות את הטיול המתאים לראייתה ולחזונה.

כשסיפרה לי בהתלהבות שהיא נוסעת לטוקיו לתכנן טיול נשים, הסתכלתי עליה בפליאה, אך היא אמרה ועשתה וחזרה מאוד נלהבת עם תאריך לטיול. זה עוד אחד מההבדלים ביננו –  אני איטית ולוקח לי זמן להוציא לפועל תכניות, ציפי אומרת ועושה.
התלבטותי הייתה מאוד קצרה, ידעתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי להפסיד את ההזדמנות להגיע שוב ליפן, מה עוד שלטיול הצטרפו זיוה ומילכה שטיילו אתנו בטיול ההוא לפני 30 שנים בדיוק. די מהר התגבשה קבוצה של שבע בנות שאת חלקן לא הכרתי, אבל מהר מאוד הבנתי שאני נמצאת בקבוצה שמתאימה לי ובטיול שמתוכנן בדיוק לצרכי – אני עובדת בביה”ח ולא יכולה לקחת חופשות ארוכות מידי.  עשרה ימי היעדרות  היו בהחלט סבירים והמנהלת שלי שהבינה שיש לי הזדמנות פז לבקר שוב ביפן אישרה לי בפרגון את החופשה. ציפי חשבה על כל הפרטים האלו ותפרה את הטיול כך שיתאים לנשים עובדות כמוני -יתחיל באמצע שבוע אחד וייגמר בסוף שבוע שני.

הטיול היה מאוד מרגש, עוצמתי, חווייתי. כשחזרתי, לקח לי הרבה זמן ל”נחות” ומצאתי את עצמי קונה עוד ועוד ספרים על יפן שיאריכו לי את החוויה ושיסבירו לי עוד ועוד מה ראיתי, כי זה באמת נראה כאילו חזרתי מכוכב לכת אחר. אצטט מספרו של בן עמי שילוני  “יפן במבט אישי” – “מה מושך ביפן? למה יפן מסקרת אותנו? במידה רבה זו האקזוטיקה. יפן נחשבת מסתורית יותר ממקומות אחרים בעולם. תייר ישראלי, שכבר ביקר בארצות רבות, נתקל ביפן בדברים רבים הנראים לו מוזרים. האנשים שונים מאלה שפגש במקומות אחרים, והם מדברים בשפה שאין הוא מצליח להבין בה אף לא מילה. הכתב שלהם, הנשקף אליו מכל עבר , אינו דומה לכתב אחר שהוא מכיר. החיוכים, הקידות, הנימוסים והברכות נראים לו מוזרים ובלתי מובנים. המגורים, הלבוש , האוכל, וצורת הבילוי של היפנים נראים לו משונים, והתקשורת איתם בשפות שהתייר מכיר היא בעייתית. שוני וזרות בלבד עדיין אינם יוצרים אקזוטיקה…..כדי שמקום יהיה אקזוטי עליו להיות מושך. יפן נראית מוזרה, אך היא אינה מפחידה. התייר המטייל בה חש רגוע ונהנה מן התשתית המודרנית, השכלול הטכנולוגי, התרבות האסתטית, האוכל הטעים, הניקיון, הפינוק והנופים היפים שהוא מגלה. שילוב של זרות וקסם יוצר את האקזוטיקה”.
כפי שהבנתם, לפני הטיול הייתי “ראש קטן” ביותר , סמכתי לחלוטין על ציפי ועל כך שהטיול יהיה מקסימלי מבחינת מקומות, מראות וחוויות יחסית לזמן הקצר. אין לי ספק שאם הייתי נוסעת לבד הייתי צריכה להוסיף עוד ימים על התמצאות והתברברות שלא לדבר על קריאה והכנה מרובה שנדרשת לפני טיול כזה.

ציפי לא חסה עלינו וזה לא היה טיול תיירים קלאסי – השתמשנו בתחבורה הציבורית וחרשנו את טוקיו ברגלינו עוברות מחוויה לחוויה. התפנקנו בנסיעה במיניבוס לניקו וסביב אגמי הפוג’י. השתתפנו בטקס תה מסורתי, התארחנו בריאוקן  מסורתי ,שם חווינו את חוויית הרחצה באונסן וחווית האוכל היפני המסורתי תוך שאנחנו יושבות על הרצפה ומתפוצצות מצחוק כי  לא הבנו מה אנחנו אוכלות. הכול הוגש בצורה מאוד אסטטית ויפה אך מבחינת מרקמים וטעמים חלקם היו זרים לנו לחלוטין והבנו שיש ביננו אמיצות יותר ואמיצות פחות. חווינו טקס בודהיסטי מרשים באחד המקדשים, טיילנו בשוק, אכלנו אוכל רחוב, נקלענו במקרה ליריד שלכת ובאופן ספונטני החלטנו לעצור את המיניבוס ולהשתתף בחוויה,סעדנו כל ערב במסעדה אחרת שציפי בחרה בקפידה וכך קיבלנו מדגם ומגוון של האוכל היפני. וכל זאת על קצה המזלג.

ציפי דאגה לתת לנו הרבה מידע, לספר לנו סיפורים ועם זאת לאפשר לנו גם לחוות את הדברים בעצמנו ולשאול הרבה שאלות.
הטיול השאיר בי טעם של עוד – עוד לחזור ולטייל ביפן, עוד לחזור ולחוות טיול נשים כי זו חוויה מאוד מיוחדת – לא עשינו מדיטציות מיוחדות ולא מעגלי שיח יזומים, לא שרנו מנטרות ולא רקדנו ריקודי ירח. היינו יחד וחווינו יחד ובעצם היחד נוצרו חוויות ספונטניות שהיו מרגשות ומחזקות.

 

עדינה . נובמבר 2018

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *