יומן מסע לפאי, צפון תאילנד | תכנון טיולים באסיה בהתאמה אישית - ציפי בן צבי

יומן מסע – תאילנד; דיווח יום שני

דווח שני מתאילנד    29.9.2015

קודם כל תודה לכל המגיבים. שמחתי לשמוע שאתם גם רוצים המשך, אז תקבלו.

כשישאלו אותי מה אני זוכרת מתאילנד, שני הדברים הראשונים שיעלו ירוק ירוק ירוק וכבישים מפותלים ודבר שלישי אנשים נחמדים וחייכניים.

אז בינהם גם המדריכה המדהימה שלנו פו. דוברת אנגלית טובה. יש קצת בעייה עם המבטא. לא תמיד אנחנו מבינים, אבל מסתדרים.

היא בת 45 לא נשואה. גדלה בכפר עם משפחתה. חייכנית, ידענית, פטפטנית גדולה, אבל לי זה נחמד.

ארוחת הבקר פה בתוך מבנה פתוח לחלוטין, פונה למרחבים של המלון השטוח ולבריכה. ארוחה מינימליסטית ומספיקה בהחלט. אין להם בכלל גבינות. אחרי האוכל הספקתי לעשות כמה בריכות ובתשע כבר יצאנו לדרך.

קצת על פאי.

היא בצפון תאילנד, בעמק. המרכז שלה בנוי בבניה נמוכה ומאד ישנה, וככל שמתרחקים מהמרכז הקטן נכנסים למרחבים ירוקים, שדות אורז, מרחבים לגידול שום. חקלאות זה אחד המקצועות הכי נפוצים פה. עם כאלו שטחים לא מפליא. והכבישים ממש תלולים. אין אפשרות להגיע לפה עם אוטובוס. היום נסענו בבקר לאיזה כפר לראות שבט נוסף. בנסיעה של שעה היו כמאתיים פיתולים.

בכפר הזה גר שבט שהגיע מסין, קיבל אדמה מהממשלה ומגדל שום. הנשים גם עוסקות בעבודת יד. כפר ממש אותנטי. רובם גרים בבתים מעץ במבוק. חלקם בבתים מאבן. הם גרים ממש בקומונות. המשפחה המורחבת חיה ביחד.

מבחינת תשתית חשמל, מים, טלוויזיה יש להם הכל. אבל הכפר נשאר מאד עלוב ללא פיתוח של  מדרכות וכבישים. ככה רוצה הדור הישן שלהם. לדור החדש כבר יש שאיפות אחרות. היה מעניין.

משם נסענו למערה מדהימה. אמנם מערת נטיפים וכולנו ראינו כאלו, אבל היא נותרה בבתוליה. מלבד מדרגות עץ לא נוספו לה שום אלמנטים נוספים. המדריכה שהצטרפה אלינו ליוותה אותנו עם עששית נפט. וראינו נטיפים בצורות שונות של חיות פרחים וכדומה. ההיילייט היה מעבר למערה נוספת באמצעות רפסודה שעשויה מבמבוק. האיש שהשיט אותנו פשוט צעד עם הרגליים בתוך המים קשור לרפסודה בחבל, וכך הוא סחב משקל של 4 אנשים. פו הצטיידה באוכל לדגים. ואיך שהתחלנו לזרוק למים את הגרגרים, קפצו מתוך המים מאות דגים די גדולים משני צידי הרפסודה והתנפלו על האוכל. אני ממש התלהבתי. המערה הגדולה והשיט הקצר היו חוויה בהחלט נחמדה.

חזרנו לאכול ארוחת צהריים במרכז של פאי. עד כה האוכל סביר, לא יותר מזה. דומה לתאי פוד שאנחנו רגילים מהארץ, אבל זול בטירוף. בקבוק מים עולה שקל אחד. מנה סבירה בסביבות 5 שקלים. מחירים מצחיקים. לא פלא שיש ישראלים שעוברים לגור כאן בפנסיה שלהם. עם פנסיה ישראלית סבירה יכולים לחיות פה כמו מלכים.

בשלוש וחצי הגענו למתחם קרוב למרכז. שם חיכתה לנו הפילה מאי. כדי לצאת אתנו לרכיבה. התכנון היה רכיבה רגילה, כאשר ויתרנו על המושב שניתן לשים על הפיל. הגיבורים ממוש ובוביק הודיעו נחרצות שאין צורך, ואז פו הלהיבה אותנו בהרפתקאה נוספת להכנס עם הפילה לנהר ולקבל השפרצות של מים. מיד הסכמנו. בעיקר שפגשנו זוג צעיר ממיניסוטה. שסיפר בהתלהבות שזו חוייה מדהימה וגם הרעיף שבחים על הפילה מאי.

בקיצור, טיפסנו על הפילה בעזרתו של פול המהוט (המאלף של הפילה) לא היה פשוט. דני המסכן ישב מאחורי, כנראה במקום פחות רך. להגיד שהיה לו נוח זה יהיה שקר.

ואז יצאנו לדרך, בתחילה צועדים בכביש צר, שעוברים בו כלי רכב ומנפנפים לנו לשלום. דני ישב על סחבה מבד אני לעומת זאת סבלתי מהדקירות של השיער של מאי. בקיצור רחוק מלהיות נוח, וגם מפחיד. אתה יושב בגובה, ואין לך שום שליטה על מאי. צריך לסמוך על פול שלוחש לה כל מיני מילות קסם. ואני כבר חסרת סבלנות ממתינה לנהר.

סוף סוף הגענו לירידה לנהר. היה קצת מפחיד, אבל אז מאי נכנסה סוף סוף לנהר ונשמנו לרווחה. אחרי כמה שניות פול לחש משהו והיא העיפה עלינו טונות של מים עם ההדק. התגלגלנו מצחוק. ההשפרצות האלו חזרו על עצמן. עד שפול הציע שאני ממש אתיישב  למאי על  הראש. ואז הוא שוב אמר לה משהו. היא התנדנדה מצד לצד, ואני נאחזתי בה בכוח, אבל לא לאורך זמן. ואז עפתי למים. דני עבר חוייה דומה. יש לנו סרטון מדהים.

חזרנו לנקודת המוצא רטובים עד לשד עצמותינו אבל מאד מבסוטים.

וככה עם קצת שטיפת רגליים ורטובים לחלוטין, המשכנו לעוד שני יעדים: מקדש. שממנו יש תצפית מדהימה על פאי, וביקור בכפר שמתגורר בו שבט סיני. שם היה פחות מעניין.

בסביבות שש חזרנו למלון.

זהו. עוד מעט יוצאים לעוד סיור בשוק הלילה של פאי ולארוחת ערב.

לילה טוב מפאי.

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *