יומן מסע יום רביעי - תכנון טיול פרטי בתאילנד בהתאמה אישית | ציפי בן צבי

יומן מסע – תאילנד; דיווח יום רביעי

 

דווח רביעי מבנגקוק  1.10.2015

בפעם האחרונה נפרדנו עם ההמתנה לטיסה לבנגקוק.

אותו בוקר החל בהכרות עם מדריכה חדשה בשם מאם. היא ליוותה אותנו  לסיור בשוק האוכל של צ׳יינה טאון של צ’יאנג מאי. את הדרך לשם עשינו באמצעות 3 ריקשות.

בפעם האחרונה, שנסעתי בריקשה זה היה בסין בתוך שכונה סגורה. הפעם הריקשות נסעו בתוך התנועה הסואנת של צ׳יאנג מאי. ולעיתים היה נדמה שהנהג עומד להתנגש במכונית שלפניו, אבל זה רק היה נדמה.

מה שהיה מפתיע לראות איך הרחוב של המלון שלנו, ששקק חיים בלילה הקודם, היה כולו נעול. תריסים מוגפים. דוכנים סגורים. ככה זה במיקום של שוק הלילה. הבוקר מת. הלילה שוקק.

לשוק הגענו תוך כרבע שעה, והיינו בהלם מהגודל, מהמגוון, מהצבעים, ומהקצב של המקום. אין מספיק מילים לתאר את המקום המשתרע על פני כמה רחובות ועל פני כמה קומות ויש בו הכל.

הכי מדהים בעיני היו מגוון התבלינים ומגוון הפירות, שאני לא מצליחה לזכור את שמותיהם. בקיצור עושר קולינרי מעלף.

מאם הסבירה לנו שרוב בעלי העסקים בשוק הם סינים. ובכלל שעשרה אחוז מכלל אוכלוסיית תאילנד הם במקור מסין. ויש הערכה מאד גדולה ליכולת העסקית שלהם. אגב, אם תשאלו אותי כל המלוכנסים נראים לי אותו דבר אני ממש לא מבדילה ביניהם, הם בטח ייעלבו אם ישמעו אותי.

בשדה התעופה בצ׳אנג מאי נפרדנו ממאם. ובשדה בבנגקוק פגשנו את בון (כמו עצם באנגלית) זה הכינוי שלה. אגב, לכולם יש פה שמות חיבה. השמות האמיתיים שלהם ממש מסובכים.

בון הסבירה שירד גשם טרם הגיענו. ולא ברור מה צפוי.

גם המלון ״נובוטל פלטינום״, שצמוד לאחד ממרכזי הקניות של בנגקוק, וגם החדר בקומה העשרים ואחת היו בהחלט הפתעה טובה. מהחדר שלנו ניתן לצפות בתנועה המטורפת בעיר הזו. בכל מסכי הענק התלויים על גורדי השחקים מסביבנו. עיר ענקית. מתגוררים בה 12 מיליון תושבים, אבל בשטחה היא רק עשרה אחוז מצ׳יאנג מאי ולכן צפופה הרבה יותר.

היו לנו כשעתיים מנוחה ובשש בון ונואי, הנהג החדש שלנו, אספו אותנו לסיור לילה.

מאחר והיינו מאד רעבים. התחנה הראשונה שלנו הייתה ברחוב קוואסאן. ברחוב היה פול אקשן. דוכני אוכל, מזכרות, מסעדות, מוסיקה, הופעות. והמון תיירים. בעיקר צעירים. בקיצור שמח. התמקמנו בשולחן הראשון שמצאנו. והזמנו 2 מנות מאד מינמליסטיות. התפריטים שלהם מאד גדולים. וממש קשה למצוא משהו לטעמי.

אטריות שקופות עם שרימפס זה מה שאכלתי. דני זלל כנפי עוף מטוגנות והמשכנו בשיטוט ברחוב השוקק.

בון שונה מאד מפו, וממש קשה להבין את האנגלית שלה. לדוגמא ה g שלה נשמע d. (לקח לי זמן עד שהתחלתי להבין אותה, ואז נפרדנו)  בכל אופן, היה לה רצון טוב. ולפעמים היא גם הצליחה להבין את הבדיחות של דני.

 

משם המשכנו לשוק הפרחים. שוב אצלם הכל בגדול, אז גם אלפי הפרחים, שמכסים כמה רחובות. והשוק הזה פתוח 24 שעות ביממה. בינתיים החל לרדת גשם ואנחנו התכסינו במעילי פלסטיק, שקנינו כשהיינו עם הילדים לפני מעל 20 שנה בהולנד. סוף סוף נמצא להם שימוש חוזר. אם נחזור לפרחים הם מיועדים להלוויות, חתונות ולפנק את בודהה. אי אפשר להאמין, שיש ביקוש לכזו כמות. אבל צריך לזכור שמדובר בעיר של 12 מיליון תושבים.

גם כאן מגוון מטורף של פרחים שלא ראיתי מעולם וגם לא אצליח לזכור את שמם.

חוזרים לרכב, חייבים להגיע לריבר פרונט (river front) לפני חצות. והתנועה זוחלת. הגשם לא מוסיף לזה. בגדול זו עיר פקוקה בטירוף. נסיעה של  12 קילומטר יכולה לקחת שעה. עוד לא ראיתי פה את הכביש ריק, לא משנה באיזו שעה אתה על הכביש. אבל הם סבלניים. ולא שמעתי אפילו צפירה אחת.

 

אגב, העיר גם לא כזו מלוכלכת כפי שהזהירו אותנו. בון הסבירה שיש להם היום אכיפה מאד קשה בעניין הזה, ולכן יש שיפור ניכר.

מבחינה ארכיטקטונית. יש פה תערובת של חדש וישן, מזרח ומערב. אחד המלכים שלהם ששהה באירופה הביא לפה את האדריכלות המערבית. וזו גם הסיבה שהנהיגה כאן היא בצד שמאל של הכביש כמו בבריטניה.  אי אפשר להגיד שזו עיר יפה. והכי גרוע בה, זו עיר שכמעט על כל המדרכות יש דוכנים. בזאר אחד גדול. מסתבר שהמדרכה ליד מרכז הקניות פלטינום שייכת לבעל הקניון, והוא משכיר שם שטחים במחיר מטורף עבור התאילנדים. כל דוכן 4000 באט ליום (400 שקל). מדרכות אחרות משכירה הממשלה, במחיר שפוי יותר. בקיצור, יש פה עידוד של מסחר על המדרכות.

מערכת כבישים מסועפת. אבל הרבה עליבות ודלות אתה רואה בדרכים. גורדי השחקים לא השתלטו כאן על המצב.

עוד משהו בצפון תאילנד, ראינו פה ושם שלטים עם תמונות של המלך והמלכה, ופו הסבירה שמאד אוהבים את משפחת המלוכה. פה רואים שלטים כאלו בתכיפות גבוהה יותר, אבל מדובר בתצלומים ישנים יחסית. המלך היום כבר בן 88 והמלכה קרוב לזה. והם לא נראים בציבור בשנים האחרונות. (לא רוצים להראות אותם בזקנתם) אבל תמונות מצעירותם מפארים את העיר על כל צעד ושעל.

ריברפרונט היא התחנה האחרונה. כשמו כן הוא מרכז שיושב על הנהר. כשהגענו שוב החל גשם. והרבה חנויות החלו להסגר. מבחינתי לא מדובר באיזה מרכז, שלא ראיתי במקומות אחרים. גם הוא מרכז חדש עם מסעדות שיושבות בחזית הנהר אז קצת לפני חצות כבר היינו בדרך למלון.

בדווח הבא: חוויות היום מבנגקוק. לילה טוב!

 

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *